טענת פרעתי

זוהי כותרתו של סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, אך לא המסגרת היחידה בחוק בה ניתן להשתמש בטענה זו. הטענה, כי כבר פרעתי את החוב שהיה עלי לשלם או שאינני חייב לשלמו עוד, יכולה לבוא גם במסגרת ההליך של התנגדות לביצוע שטר בהוצאה לפועל וגם במסגרת טענת "הודאה והדחה" וכטענת הגנה בכלל, בכל הליך בו יש דרישה/תביעה לתשלום חוב.

בכל המקרים הללו, זו יכולה להיות הגנה ראויה כלפי חיוב. בתנאי, כמובן, שניתן להוכיחה.

ע"פ ס' 19 לחוק ההוצל"פ, ניתן לטעון טענת "פרעתי" כנגד בקשה לביצוע פסק-דין. מהות הטענה היא, כי כבר פרעתי את החוב שנקבע בפסק-הדין או שאינני חייב לשלמו עוד. לכך, יכולות להיות סיבות רבות, כגון: שילמתי את שנקבע בפסק-הדין בהמחאות או בדרך אחרת שהוסכמה בינינו, אינני חייב עוד לשלם כיוון שהייתה בינינו עסקה חדשה, טענת קיזוז וכו'. על הטוען טענה זו, כאמור, מוטל נטל ההוכחה, כי אכן שילם את שנקבע נגדו בפסק-הדין או שאינו חייב עוד לשלם.

במקרה מעניין, שנדון לאחרונה בהוצאה לפועל בטענת "פרעתי", טען החייב, כי אינו חייב לשלם את שנקבע בפסק-הדין, כיוון ששילם לזוכה את סכום פסק-הדין במלואו. החייב הציג את צילומי ההמחאות שמסר לב"כ הזוכה, 19 במספר, כשעל כל עמוד יש אישור קבלה עם חותמתו של ב"כ הזוכה. הסתבר שב"כ הזוכה לא הציג את ההמחאות לפירעון ושמר אותן אצלו, ללא מעש, במשך 3 שנים! ההמחאות היו לתשלום הסכום שהושג בפשרה וקיבל תוקף של פסק-דין ע"י בית המשפט. הסכום היה פחות מ-10,000 ₪ ונקבע בהסדר הפשרה, כי אם לא יעמוד החייב בתשלום זה, יועמד לפירעון כל סכום התביעה, שהיה קרוב ל-30,000 ₪.

הזוכה, במקום לפרוע את ההמחאות שניתנו לו ע"י החייב, נהג כאילו לא עמד החייב בפסק-הדין והגיש לביצוע את מלוא סכום התביעה בתוספת ריביות והצמדות של 3 שנים (!), כך שסכום פתיחת התיק בהוצל"פ עמד על למעלה מ- 45,000 ₪.

כמובן, שהיו לב"כ הזוכה "סיבות" לאי הפקדת ההמחאות, כגון שהחייב ביקש ממנו שלא להפקידן, כיוון שלא יכובדו ע"י הבנק וכו'. למעשה, הבינה גם רשמת ההוצאה לפועל, כי ב"כ הזוכה הזניח את התיק ולא הפקיד את ההמחאות, כיוון שהיה מדובר בסכומים קטנים וטרחה גדולה בשבילו (סכום של פחות מ-10,000 ₪ מחולק ל-19 המחאות).

בסופו של יום, נפסק, שטענת "פרעתי" התקבלה בחלקה. הוחלט שהחייב ישלם אך ורק את סכום הפשרה, הסכום שנתן בהמחאות 3 שנים קודם לכן, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, אך ורק מיום פתיחת תיק ההוצל"פ.

יש לשים לב, כשמדובר בטענת "פרעתי", לנטל ההוכחה. כשהנתבע (בבית המשפט) או החייב (בהוצאה לפועל) משוכנע בכך, שלא היה מוצדק מצד התובע/ הזוכה לפתוח נגדו בהליכים לגביית חוב שכבר שולם או הוסכם שאין עוד חובה לשלמו, נראה לו שיהיה בסדר ומספיק לטעון זאת.

בערכאות יש משמעות לנטל ההוכחה, כשהכלל הוא ש"המוציא מחברו, עליו הראיה". דהיינו, כשאדם מגיש תביעה לתשלום כנגד חברו, עליו לגבות את טענתו בראיות ולשכנע את בית המשפט שכך הוא. זאת, כשהצד הנתבע רק מתגונן. לעומת זאת, כשהצד הנתבע מתגונן בטענה שכבר שילם את החוב, מתהפך נטל הראיה ועתה, עליו מוטלת החובה להביא ראיות לכך. אחרת, ייאלץ לשאת בתשלום החוב.